אלבום לזכרו של פסנתרן,
מלחין ומנצח חיים טוקצ'ינסקי ז"ל, מכיל עבודות של המנוח: ציורים, צילומים ותווי היצירות.
להזמנת הספר:
חיים טוקצ'ינסקי- יצירות | מילים מדברות
מזכרונות של אנשים:
חיים חסר לכולנו. אין נגינה בפסנתר שמתקרבת לצליל העדין והעוצמתי שיצא מידיו והנוכחות שלו בכלל, עם העיניים בצבע של ים וחיוך של שמש.
סוזנה קרפל
תמיד שמחתי לראות את חיים. אני גרה ברחוב של בית הספר. כאשר היה עובר עם האופניים או קושר, תמיד הייתי אומרת בליבי: הנה חיים הצדיק. הצדיק כי היה בעל מידות טובות: חרוץ, צנוע, פתוח לאנשים, שמח.
הזדמן לי גם להיות בקונצרטים שלו. נהניתי מאד! עכשיו, כשאני עוברת ברחוב ורואה מישהו באופניים, אני אומרת לעצמי: לא, זה לא חיים., כי אין כמוהו באמת. זכרונו לברכה.
אסתר, שכנה מהרחוב
הייתה לנו זכות גדולה להכיר את חיים – אדם מיוחד עם אמת אישית, אדם שמראה לנו שמה שנראה לנו מבחוץ, לפי הסטיגמות והדימוי הציבורי, הוא שונה לגמרי ממה שבפנים… החיוך שלו, העיניים שלו, הכישרון שלו ובמיוחד היכולת שלו להתעניין בנעימות ובחום.
ורד, תלמידה בתיכון
לא יצא לי ממש להכיר אותו אישית. פה ושם היינו אומרים שלום כשדרכינו נפגשו במסדרונות האקדמיה. הוא תמיד היה מוקף באנשים, כך שהייתי צריך למצוא זמן מיוחד כדי לתפוס אותו ולשוחח איתו. ידעתי שהוא פסנתרן טוב. ראיתי אותו מלווה זמרים, מוזיקאים והרכבים, אבל חשבתי שהוא פשוט עוד פסנתרן באקדמיה. אבל זכורה לי היטב פעם אחת שבה שמעתי מישהו מנגן את הגרנד פולונז של שופן כששמעתי את הביצוע פשוט קפאתי במקום והייתי בהלם. מיד הלכתי לראות בחלונית הקטנה של החדר מי מנגן, וגיליתי שזה חיים. דפקתי בדלת בהיסוס, כי לא רציתי להפריע לו, אבל הרגשתי שאני פשוט חייב להגיד לו שזה היה ביצוע מדהים. הוא חייך והודה לי על המחמאה. בזמנו, זה היה די לא רגיל לראות בחור דתי, כל שכן חרדי, עם כזה כישרון במחוזות האקדמיה.
אוריאל סופר