שוקולד כולם מכירים ורבים גם אוהבים.

בשנים האחרונות אנו עדים לשטף של מחקרים שונים אודות שוקולד. חלקם מחזקים את מה שכבר ידענו או הרגשנו אינטואיטיבית, חלקם - מפוצצים סטיגמות ואמונות תפלות אודות שוקולד.

המרכיב העיקרי של השוקולד הוא קקאו. עץ הקקאו (Theobroma cacao ) שייך למשפחת ה- Malvaceae. מולדתו של הקקאו באמריקה הדרומית. תוצאות של חפירות ארכיאולוגיות מלמדות, שקקאו נמצא בשימוש לפחות משנת 1100 לפנה"ס. אינדיאנים אולמקים, אצטקים ובני שבט המאיה היו הראשונים שטעמו את משקה הקקאו. האצטקים האמינו שהקקאו הוא מתנתו של האליל קטצאלקואטל לאנושות. לשם הענקת המתנה הזו הוא ירד אל האדמה על קרן אור של כוכב הבוקר. קקאו נחשב אצלם לצמח קדוש. האינדיאנים הכינו ממנו משקה (מאד שונה מכל מה שאנחנו מכירים היום). בשפת האולמקים המשקה נקרא "קקווה" (kakava). אינדיאנים משבט המאיה קראו למשקה הקקאו שלהם, שהיה בעל קצף לבן, צ'וקואטל (צ'וקו – קצף, אטל – מים). האצטקים לא רק שתו קקאו, הם גם השתמשו בו כבתרופה: הם מצאו שקקאו משפר יכולת קוגניטיבית, שומר מזיקנה ומגביר את כוח הגברא. הם גם טיפלו בעזרת הקקאו בשלשולים ובדיזנטריה. חוץ ממשקה הקקאו שיועד לאנשים, האינדיאנים הכינו גם משקה אחר, מיועד לאלים, שלאנשים אסור היה לטעום. חוץ מזה האינדיאנים השתמשו בו במקום כסף. ספרדים שכבשו והרסו את מדינת האצטקים מצאו באוצר המלך האחרון של האצטקים, מונטסומה ה-II, 250,000 ק"ג קקאו.

האירופאי הראשון שהכיר את פולי הקקאו היה קולומבוס. כשהוא ירד מהספינה באי הונדורס, האינדיאנים המקומיים הגישו לו כוס משקה שוקולד לאות חברות...

אך קולומבוס לא אהב את טעם הקקאו ולא הביא אותו לאירופה.

הרנאנדו קורטס היה הראשון שהביא קקאו לאירופה, אך אף אחד לא שם לב אליו. יותר מזה, לקקאו קראו "משקה השטן" ונשים פחדו לשתות אותו מחשש שיוולדו להן ילדים שחורים. רק מאה שנים מאוחר יותר, נזיר ומדען בשם בנצוני שלח למלך ספרד דו"ח ובו סיפר על התכונות המופלאות של משקה קקאו. דו"ח זה מאד הרשים את המלך. הוא פקד לסווג כסודי כל מידע על קקאו ולהרוג את כל היודעים עליו. על פי פקודה זו נהרגו עשרות אנשים. מידע על ייצור משקה הקקאו הפך לסוד מדיני של ספרד למשך שנים רבות.

במשך שנים רבות רק אנשים מאד עשירים יכלו להרשות לעצמם שוקולד: גם תהליך היצור וגם חומרי הגלם היו יקרים ביותר. הסופר וההסטוריון הספרדי אוביידו (Gonzalo Fernández de Oviedo Valdés) כתב:"רק עשירים שותים קקאו, כי הם שותים כסף ממש". בנוסף לשתיית משקה קקאו, הוא מצא שלקקאו יש שימוש גם לטיפול במחלות שונות. ספרדים שמרו את הידע שלהם על קקאו בסודי סודות.

בסוף המאה ה-XVI מטייל איטלקי בשם פרנצ'סקו קרלטי (Francesco Carletti) נחשף לקקאו בזמן טיולו באמריקה התיכונה, והביא את פירותיו לאירופה. האיטלקים לא שמרו את הקקאו בסוד – והפרי התחיל לכבוש את אירופה. בסוף המאה ה-XVII המציאו "קקאו למאכל" - שוקולד - שניתן היה לאכול ולא לשתות, אך גם הוא היה מאד יקר ורק יחידי סגולה זכו לאכלו. במאה ה-XVIII המוניטין של משקה השוקולד נפגע: הוא הפך להיות כלי נפוץ בידי רוצחים שבחרו להרעיל את קרבנותיהם, כי הטעם שלו הסתיר בהצלחה את טעם הרעל.

בתחילת המאה ה-XVIII התחילו האנגלים להוסיף חלב למשקה, כדי להוזיל את עלותו. אך משקה שוקולד עדיין נשאר יקר מאד. רק בסוף המאה ה-XIX תהליך הייצור הוזל. במאה ה-XX, כתוצאה מהוזלה חדה של סוכר ושל קקאו, גם אנשים שאינם עשירים במיוחד התחילו לאכול את השוקולד ולשתות את הקקאו. אך לילדים לא נתנו לא את השוקולד ולא את משקה הקקאו: באותם ימים חשבו שאכילת שוקולד פוגעת במשמעת אצל הילדים. אסרו על שוקולד גם במנזרים, כי האמינו שהוא מעורר יצרים ותאוות. לעומת זאת, לאנשים מבוגרים המליצו לאכול כמה שיותר שוקולד, כי האמינו שהוא מאריך את חיי האדם. הותיקן אף נתן אישור מיוחד לצרוך שוקולד בימים של צום נוצרי.

את חפיסות השוקולד כפי שאנחנו מכירים אותן היום יצר לראשונה ג'ון קדברי במטרה... לגמול אנגלים מבירה.

הפירסום המאסיבי של השוקולד כ"מזון המלכים" עשה את שלו, ומיליוני אנשים טעמו את השוקולד והתאהבו בו. מהר מאד השוקולד הפך לממתק הפופולרי ביותר בכל שכבות האוכלוסיה.

בשנת 1995, ביוזמתה של צרפת, יום ה-11 ביולי הוכרז כיום הבינלאומי לשוקולד (World Chocolate Day).

במקומות שונים בעולם יש מוזיאונים המוקדשים לשוקולד. כך, בעיר ז'ספולסם בצרפת יש מוזאון של סודות השוקולד (Musee Les Secrets DU Chocolat in Geispolsheim) .בעיר קלן שבגרמניה יש מוזיאון שוקולד (Schokoladenmuseum in Köln )

לצד מפעל השוקולד Phillip Island באי ויקטוריה שבקנדה יש מוזאון "עולם מופלא של שוקולד" (Panny’s Amazing World of Chocolate ).

בעיר ברוגה בבלגיה יש מוזיאון שוקולד, Choco-Story, וכן פסטיבל שוקולד שנחגג בעיר מידי שנה (Choco-Laté).

בעיר ברצלונה בספרד יש מוזיאון שוקולד (Museu de la Xocolata), ומידי שנה נערכת תחרות פסל שוקולד הטוב ביותר («mona» ).

מוזיאוני שוקולד יש גם בעיר סטפן הקדוש בקנדה (Musee du Chocolat), בעיר פראג בצ'כיה (Choco-Story), בעיר ליטיטז במדינת פנסילבניה בארה"ב (Wilbur), באי צ'דז'ודו בקוריאה הדרומית ובמקסיקו סיטי במדינת מקסיקו.

היום העצי קקאו מוכרים בכל העולם. בכל מקום בו הדבר אפשרי מבחינה חקלאית, מגדלים עצי קקאו: עצי קקאו לא שורדים במקומות בהם הטמפרטורה יכולה לרדת מתחת ל-C160, וגם בשום אופן לא צומחים מעבר ל-200 מקו המשווה. לזרעים שלהם, פולי קקאו, יש שימוש בתעשיית המזון וברפואה. פירות עץ הקקאו דומים למלון מוארך בגודל אננס. בתוך כל פרי כזה יש 30-50 פולי קקאו. כל עץ קקאו נותן עד 50 פירות בשנה. איסוף ועיבוד קקאו נעשה עד עצם היום הזה בצורה ידנית בלבד.

השוקולד מיוצר מפולי קקאו ועשיר במגנזיום, סידן, ברזל, אבץ, נחושת, אשלגן ומנגן, זרחן, ובויטמינים B1,B2,B3,A,E. כדי לייצר קילוגרם אחד של אבקת קקאו זקוקים לכ-500 פולי קקאו.

הוא משפר את פעילות המוח, מווסת את חילוף החומרים התאי, מחזק את העצמות, מחזק את הזיכרון, מחזק את מערכת החיסון, מגביר את היכולת להתמודד עם מצבי לחץ, מונע התפתחות של אנמיה, משפר את מצב הרוח, מטפל בדיכאון, מאיץ איחוי של פצעים. שוקולד גם מגביר כוח גברא. בתור שכזה הוא היה ידוע עוד בימי המלך הצרפתי לודוויג ה-XIV.

שוקולד מכיל חומרים חיוניים רבים. התיאנינים הנמצאים בשוקולד מונעים התרבות חיידקים ובכך מגינים על השיניים מפני עששת ודלקות חניכיים. חוקרים יפנים ממליצים להוסיף קקאו למשחת שיניים ולמי פה – לשמירה על השיניים. הם גם עוזרים להתמודד עם עייפות עומתית ולא להדבק במחלות עונתיות. ואם נדבקתם – נסו שיטה להתמודדות מתוקה עם מחלות ויראליות: קחו לפה חפיסת שוקולד קוביה-קוביה ומצצו אותן אחת-אחת עד שתגמרו את החפיסה. תתפלאו להרגיש שהשיעול וכאבי הגרון יסוגו.

שוקולד מטיב עם השרירים ומהווה מקור מעולה לאנרגיה, לכן הוא מומלץ לאנשים שעוסקים בספורט או עובדים עבודה פיזית.

שוקולד מוריד לחץ דם, משפר שינה, מונע התקפי מיגרנה ומעלה את רגישות התאים לאינסולין.

קטכינים שמכילים שוקולד בכמויות גדולות, מנטרלים אנטיאוקסידנטים ומונעים התפתחות של מחלות קרדיו-ווסקולריות ומחלות סרטניות. חוקרי שוקולד טוענים שצריכה קבועה של חפיסת שוקולד בשבוע וכוס משקה קקאו ביום מאריכים את החיים בממוצע לשנה ומאיטים את תהליכי ההזדקנות.

למשל, חוקר השוקולד האמריקאי פרופ' קרל קין הגיע למסקנה ש"שוקולד מציל מאוטם שריר הלב ומשבץ". הוא אומר שכל בן אדם, ובמיוחד הסובלים מלחץ דם גבוה, צריך לצרוך שוקולד על בסיס קבוע. פרופ' קין מצא, שצריכה קבועה של שוקולד מסדירה את הייצור והתיפקוד של הטרומבוציטים (כדוריות דם האחראיות על קרישיות הדם). הפלבנואידים הנמצאים בשוקולד מונעים מטרומבוציטים להדבק זה בזה ובכך מונעים הווצרות קרישי דם במוח ובלב. לגבי השפעת השוקולד על כלי הדם, פרופ' קין טוען שהוא דומה להשפעת אספירין, אך ללא תופעות הלוואי החמורות של אספירין. חוקרים מהמכון האמריקאי לחקר התזונה מסכימים אתו: במשך 15 שנה הם ערכו סקר על 1,854 משתתפים שבמשך כל תקופת הניסוי, מידי יום, אכלו 34 קוביות שוקולד. הם גילו, שכמות מחלות הלב בקרב משתתפי המחקר הייתה קטנה פי יותר מ-5 יחסית לקבוצת ביקורת שאכלה שוקולד בצורה שרירותית.

לפי מחקר גרמני שמעשה במכון לדיאטולוגיה בפוטסדאם (DlfE), אכילת 6 גר' שוקולד ביום מורידה את הסיכוי לחלות בשבץ ובאוטם שריר הלב ב-39%, וכן מורידה את לחץ הדם בממוצע ב-1 מ"מ.

מחקר שבוצע על-ידי חוקרים יפנים מטוקיו גילה, שאכילת 50 גר' שוקולד על בסיס יום-יומי מונעת התפתחות של סרטן וכיב קיבה. מחקר זה פורסם ביפן בצורה רחבה וגרם ליפנים להקפיד על אכילת שוקולד. יתכן שזו לא הסיבה היחידה לכך, אבל ביפן אחוז האנשים שסובלים מסרטן הוא מן הנמוכים בעולם.

גם חומרים אחרים שנמצאים בשוקולד בכמות גדולה – פנולים – מגינים על מערכת כלי הדם והלב. וככל שאחוז הקקאו בשוקולד גבוה יותר, כך גם כמות הפנולים גבוה יותר.

בכנס בינלאומי לקרדיולוגיה בשנת 2004 חוקרים יווניים הציגו מחקר, ממנו נובע שאכילת 100 גר' שוקולד גורמת לשיפור ניכר בפעילות כלי הדם של אדם במשך שלוש שעות רצופות לאחר אכילת קקאו בכל צורה.

שמן קקאו הנמצא בשוקולד מכיל חומצות שומן חיוניות שמאזנות את הכולסטרול בדם (חומצות סטארית, פלמיטית, אולאית, לינולאית ועוד). חוקרים מפנסילבניה וניו-ג'רסי מצאו ששוקולד מעלה את רמות "הכולסטרול הטוב" ומוריד את רמות "הכולסטרול הרע".

חומרים נוספים שנמצאים בקקאו כוללים קפאין, טאוברומין ותיאופילין. חומרים אלה שייכים למשפחת המתיל-קסאנטינים. הם מעורר את מערכת העצבים הסימפתטית, מגרים את בלוטת האדרנל להפריש אדרנלין, מעלים את קצב הלב, הנשימה ולחץ הדם. אך כמות הקפאין בקקאו נמוכה (רק 20 מ"ג ל-100 גר' לעומת 180 מג' ויותר בכוס קפה). הקפאין שבשוקולד אינו מזיק, אך מעורר יצירתיות, מעלה את כושר העבודה וכושר הסיבולת במצבי לחץ ומאמץ פיזי. זאת גם הסיבה לכך שהוא מהווה מרכיב בתזונה של ספורטאים, מטפסי הרים וכדו' ובארצות רבות – גם חיילים קרביים. שוקולד מנטרל את תחושת החרדה ומשפר את מצב הרוח. במחקרים נמצא שהוא משפיע על הגברים הרבה יותר חזק מאשר על נשים. יתכן שזוהי הסיבה שבד"כ נשים אוכלות שוקולד בכמויות יותר גדולות.


חומר נוסף הנמצא בקקאו הוא פנילאתילאמין. לפי מחקרים אחרונים הוא גורם לשחרור של אנדורפינים הגורמים להרגשה טובה ולעלייה בתחושת הקירבה. אכילת שוקולד מריר גם גורמת לשחרור קבוע של סרוטונין, מה שמביא לשחרור מוגבר יותר של אנדורפינים. אלו משפרים את מצב הרוח, גורמים להתרוממות רוח ואף לשריפת קלוריות מוגברת.


אצל נשים שוקולד מקל על תסמיני תסמונת טרום-וסתית. אצל נשים בהריון שוקולד מקל על תסמיני ההריון ומטיב עם התפתחות העובר. יש אומרים שאם אישה בהריון אוכלת הרבה שוקולד ילדה יהיה בעל מזג טוב, אוהב חיים ומתגבר על מצבי מתח בקלות.

הפרופסור השבדי סבן לרסן אומר, שאין כמו שוקולד כדי לרדת במשקל. הוא נותן דיאטת שוקולד לחולים בעלי משקל עודף. לצורך דיאטה כזאת מתאים רק שוקולד מריר פרווה בעל 90 אחוז קקאו וללא מלית. במחקר נמצא שאכילת 100 גר' שוקולד מריר מורידה את צריכת הקלוריות באותו יום ב-15 אחוזים. מחקר דני מצא, שאכילת 30 גר' שוקולד מורידה את התיאבון וכן עוזרת לשמור על תחושת השובע לאחר הארוחה במשך זמן ארוך יותר. עוד מידע מעניין לנלחמים במשקל עודף: רטיות שוקולד מטפלות ביתר הצלחה בצלוליטיס ואמבטיות עם שוקולד עוזרות בהורדת משקל (אמבטיות כאלה אסורות לאנשים הסובלים ממחלות לב ו/או כלי דם).

הקליניקה הפרטית European Dermatology London עשתה מחקר כדי לברר את השפעת השוקולד על העור. הנה תוצאות המחקר: שוקולד מנטרל נזקים של קרינת השמש, מאט את קצב הזדקנות העור והיווצרות קמטים וכן מקטין את הסיכוי להיווצרות סרטן העור. הפעם לא דובר על כמויות ניכרות של שוקולד, אלא על 2 קוביות ביום בלבד.

במחקר שנעשה באוקספורד, אנגליה, נמצא שאכילה קבועה של שוקולד מחזקת את הזיכרון. כנראה צודקים היפנים, שמחלקים לתלמידים חפיסות שוקולד לפני כל מבחן. בכל אופן, מנהג מעניין.

במחקר איטלקי נמצא, שאכילה קבועה של שוקולד מורידה דלקות הקשורות לכלי דם והלב.

גם התבלינים שמוסיפים לשוקולד איכותי טובים לבריאות. הנה כמה דוגמאות. למשל, פלפל קאיין משפר את העיכול, מחזק את המערכת החיסונית, מטיב עם חולים עם לחץ דם גבוה, סכרת, ארתריטיס, אסתמה, זיהום בכליות ומחלות ויראליות. קינמון – משפר את פעילות הקיבה, הכליות, הכבד וכיס המרה וכן מוריד את רמת הסוכר בדם.

לציטין, אחד ממרכיבי החובה בשוקולד, מאזן את חילוף החומרים של הכולסטרול, שומר על כלי הדם, משתתף ביצור הורמונים, משפר את פעילות המוח, משפר את ההפרשה של מיצי מרה ומהווה מרכיב בממברנות של התא.

לא פלא שבזמנו קקאו נמכר בבתי מרקחת. ועד היום בקליניקות בשוייץ מטפלים בחולי עייפות כרונית בעזרת קקאו.

כל זה נכון לגבי שוקולד מריר פרווה עם אחוזים גבוהים של קקאו. ככל שאחוזי הקקאו בשוקולד יורדים – כך יורדת התועלת שבקקאו. ככל שיש בקקאו יותר תוספים שונים – כך יש יותר סיכוי לתופעות לוואי כאלה ואחרות והתועלת יורדת.

פסיכותרפיסט בשם מוריי לנגם פיתח שיטה לאבחון אישיות האדם על סמך העדפות סוגי השוקולד שלו. למשל, הוא טוען שאנשים שמעדיפים שוקולד מריר הם אנשים שמסתכלים לעתיד. נשים שאוהבות שוקולד מריר הן נשים בעלות "ראש של גבר". אנשים שאוהבים שוקולד חלב דוקא חיים בעבר, סנטימנטלים ורומנטיים. אין הרבה אנשים שאוהבים שוקולד לבן פריך. אנשים כאלה הם אנשים שרוצים ששלום ישרור בכל העולם. אנשים שאוהבים שוקולד עם אגוזים הם אנשים בעלי שאיפות ומטרה ברורה בחיים. אנשים שאוהבים שוקולד מנתה - בעלי דימיון מפותח במיוחד, אלה שאוהבים שוקולד עם קוקוס – יצירתיים במיוחד... ואילו אנשים שלא אוהבים שום תוספות ומילויים בשוקולד - אלה אותם אנשים שמרנים עליהם עומד העולם.

אמונות תפלות הקשורות לשוקולד:

-פעם חשבו ששוקולד גורם לאקנה. להפך, השוקולד הוא חומר קוסמטי שהוכיח את עצמו. רופאי עור אמריקאים עשו מחקר על בני נעורים כדי לברר את הסוגיה. הם מצאו שאין שום קשר בין צריכת שוקולד לבין התפתחות אקנה.

-פעם חשבו ששוקולד יכול לגרום לעששת בגלל הסוכר הנמצא בו. נכון שסוכר לבן הורס את השיניים, אך בזכות התכונות האנטי-חיידקיות שבקקאו, השוקולד דוקא מגן על השיניים מפני עששת. כמובן, אם אתם אוכלים שוקולד ללא סוכר, אפקט ההגנה חזק הרבה יותר.

-בעזרת דיאטת שוקולד ניתן להוריד משקל בהנאה בלבד. דיאטת שוקולד היא אולי דיאטה מהנה, אך היא לא מאוזנת, לא מאזנת את חילוף החומרים של הגוף וכן לא גורמת לפיתוח הרגלי אכילה ו/או אורח חיים בריאים. לכן זמן קצר לאחר תום הדיאטה ניתן לצפות לחזרה למשקל הקודם או אף להוספה עליו. בנוסף, היא אסורה לקבוצות גדולות של אנשים (למשל, לחולי סכרת, לסובלים מלחץ דם גבוה, לסובלים מאלרגיות ומחלות כבד ו/או כיס המרה).

-שוקולד יכול לגרום לאלרגיה. שוקולד עצמו נמצא כהיפואלרגני. אבל כל מיני תוספי מזון שמוסיפים לתוכו (אבקת חלב, חומרי טעם, ריח וכו') בהחלט מסוגלים לגרום לאלרגיות. לכן מומלץ לצרוך שוקולד שמכיל כמה שיותר קקאו וכמה שפחות תוספי מזון. מחקר אנגלי גילה שאין בעצם אלרגיה לשוקולד עצמו, אך צריכת שוקולד ע"י אנשים שהם אלרגים לכל מיני דברים יכולה להיות טריגר להחמרת אלרגיות אחרות שכבר קיימות אצל החולה. מעניין שרופאים יפנים מטפלים באלרגיות דוקא בעזרת שוקולד.

-שוקולד יכול לגרום להתמכרות. אכן, שוקולד מכיל חומרים מקבוצת הקנבינואידים שיכולים לגרום התמכרות, אך הכמות שלהם כל-כך נמוכה, שכדי לפתח התמכרות לשוקולד יש לאכול לפחות 55 חפיסות שוקולד יום-יום במשך תקופה ארוכה. לא נראה לי שגם בין אוהבי השוקולד יש הרבה אנשים שיעמדו במשימה.

האם לכולם מומלץ לאכול שוקולד? – לא.

יש אנשים רגישים לשוקולד, אצלם שוקולד יכול לגרום לתופעות שונות, מפריחה על העור עד התקפי מיגרנה.

יש גם אנשים שהם אלרגים לחלבון השוקולד. היום ניתן למצוא שוקולד נטול חלבון זה.

שוקולד זה לא רק בריאות ומצב רוח – זה גם יופי.

אם תחזרו ותסתכלו על הרכיבים שיש בתוך השוקולד, לא תתפעלו מכך שלשוקולד יש שימוש מוצלח בקוסמטיקה.

לפניכן מספר מתכונים קוסמטיים ביתיים.

שימו לב שלצורך המתכונים מתאים רק שוקולד מריר פרווה ללא סוכר עם לא פחות מ-60 אחוז קקאו.



לסיכום: לאנשים שאינם רגישים לשוקולד ושאוכלים שוקולד (ושוב: מדובר בשוקולד מריר פרווה עם 75% קקאו או יותר) איכותי בכמויות סבירות, ללא הגזמה, זהו מזון טעים ובריא גם יחד. הוא טוב לבריאות, טוב לגיזרה וטוב למצב הרוח.


עוד על שוקולד, על סגולותיו הרפואיות, על שימש ברפואה העממית, בקוסמטיקה טבעית ובמטבח - בספר החד

"קל להיות בריא"



כל האמור הינו בגדר מידע בלבד ואינו מהווה תחליף לטיפול/ייעוץ רפואי.

כל הזכויות שמורות לד"ר יעל טוקצ'ינסקי ©