שום הינו צמח ידוע. מקורו במרכז אסיה, אך היום הוא מוכר ונמצא בשימוש בכל רחבי העולם. באיטליה, קוריאה וסין הצריכה הממוצעת של שום עומדת על 12 שיני שום ביום לנפש, כולל תינוקות בני יומם. שלושת המדינות הללו תופסות גם את שלושת המקומות הראשונים בעולם בכמות השום שהן מגדלות.

מזה כבר 5000 שנה בני האדם מגדלים שום. הוא מוזכר בתנ"ך וכן בספרים עתיקים של מצרים, יוון, רומא, אשור ובבל. מתוך 800 תרופות שידעו להכין במצרים העתיקה, 22 היו על בסיס שום. שום היה מרכיב חובה בתזונת הפועלים, בין היתר כל מי שהיה מעורב בבניית הפירמידות. בעולם העתיק בכלל היה נהוג לתת שום לפועלים כדי שיהיו חזקים יותר ועבודתם תהיה יעילה יותר. בשנת 1600 לפנה"ס במצרים היתה התקוממות בקרב פועלים שבנו פירמידות כתוצאה מכך שלא קיבלו שום באותו יום. הטעם והריח היחודיים שלו נובעים מכמות גדולה של טיאואפירים (סולפידים אורגניים).

שום הוא גם חומר משמר טבעי וגם זה כבר הוכח מדעית. ראיתי מספר מחקרים בתחום, אחד מהם על... שימורי בשר גמלים.

אנשים השתמשו בשום לא רק למזון ולרפואה. צ'כים היו שמים שום על הגג מתוך אמונה שזה יגן על הבית מפני מכת ברק.

באירופה מזרחית השתמשו בשום כדי להרחיק רוחות רעות, מכשפות, ערפדים ושאר כוחות טומאה. גם ההודים האמינו ששום מבריח רוחות רעות, שדים ושאר מיני יצורי חושך.

אצל רוסים, שזרו שום לתוך הצמה של כלה לפני חתונתה ע"מ להגן עליה מפני עין הרע.

אוקראינים דוקא מאמינים שצמח השום הראשון צמח משיניה של מכשפה אחרי מותה ולכן אכילתו מהווה חטא. מי שעובר על האיסור ואוכל שום - המלאך השומר עליו עוזב אותו ל-12 יום. בצפון רוסיה מאמינים שהשטן יצר את השום, ואילו הבולגרים דוקא בטוחים ששום הוא צמח אלוקי. רוסים, בעת מגפות אצל הבהמות, ענדו שום על צוואר הבהמות. בולגרים ומקדונים האמינו שבתוך השום יושבים תשעה כלבים שמבריחים כל דבר רע. בסלובניה, סרביה ובולגריה נשים תופרות שקיות עם שום לתוך הבגדים שלהן למשך כל ימי ההריון, הלידה וההנקה וכן שמות שום בתוך לול של תינוק ובתוך הבגדים שלו ומשפשפות בשום את רגלי התינוק - כל זה כדי להבריח רוחות רעות ומכשפות. בבלורוסיה (רוסיה לבנה) נשים לועסות שום ואחר-כך נושפות על תינוקן כדי להגן עליהם מפני עין הרע. לשם כך אוקראינים, בולגרים ופולנים שמים שום בתוך נעליים של חתן וכלה.

במוראביה מניחים שום עם הפירות כדי להגן עליהם מפי זבובים. נשים בולגריות, לפני שהיו יוצאות לקצור את החיטה, היו אוכלות לחם עם שום, ועל העומר הראשון שהיו קוצרות היו שמות ראש של שום כדי להגן על התבואה מעין הרע וממכשפות. המקדונים תולים ראשי שום על עצי פירות כדי להגן עליהם מפני עין הרע. הוצולים, מקדונים וסלובקים היו אוכלים שום לפני יציאה ליער כדי ששדים ונחשים לא יזיקו להם.

בצ'כיה, סלובקיה ומורביה כל בוקר היו נותנים לבהמות חתיכת לחם עם שום כדי שלא יחלו ויהיו חזקים, ולעופות - כדי שיתרבו היטב.

בולגרים שמו ראש של שום בכל פינה של השדות שלהם לשמירה על התבואה, קשרו לקרני הבהמות בעת חרישת השדה כדי שהשדה יתן תנובה טובה, הוסיפו ראש שום לכל שק של חיטה כדי לשמור על איכותה וקשרו לדליי החליבה כדי שהבהמה תתן הרבה חלב.

בדרום אמריקה קושרים שום לסוסים כדי להגן עליהם מפני עטלפים מוצצי דם.

בהודו מוסיפים שום לשמן ואת השמן מורחים על הראש כדי למנוע הידבקות בכנים.

ביוון העתיקה ספורטאים היו אוכלים שום לפני המשחקים לשיפור הביצועים.

בזמנו חיילים בכל העולם היו מטפלים בפצעיהם בעזרת שום.

כתוצאה מההרס המכני של השום בזמן חיתוך, כתישה או לעיסה, מתוך חומצת האמינו אליאין נוצר טאואפיר בשם אליצין - פיטוכימיקל, הנוצר רק לאחר פירוק וכתישה של שיני השום. הוא שומר על השום מפני חיידקים, חרקים, וירוסים ופטריות. זמן (כלומר חוסר טריות), חימום וייבוש מחלישים את התכונות הללו. חומר זה הוא האחראי על הריח, על הטעם ועל הסגולות הרפואיות הרבות של השום. חומר זה נחקר רבות, אך המדענים מוסיפים וחוקרים אותו עוד ועוד וכל הזמן מגלים תכונות נפלאות נוספות שלו. כך, במכון וייצמן חקרו השפעות של האליאין על חולים עם מערכת חיסונית מדוכאת (חולי איידס, חולים אחרי השתלת איברים, חולי הפטיטיס C, חולים שקיבלו הורמונים וכיו"ב) שנדבקו בפטריית אספרגילוס. בד"כ אספרגילוס גורם אצל חולים כאלה לדלקת ריאות עם 97% תמותה. במחקר המדובר מצאו, שהוספת אליאין בתזונת חולים כאלה גורמת להחלמה מלאה.

אגב, שמעתי, שיש אופנה חדשה - להמנע מאכילת שום. יש שביקשו שאתייחס לתופעה. מה יש להתייחס? - אופנה בא ואופנה הולכת...

לעומת צמחים רבים אחרים, שום נחקר רבות ותוצאות המחקרים תואמות. כתוצאה מכך הרפואה המודרנית מכירה בשום ובסגולותיו הרפואיות ואתם אמורים לשמוע המלצות לצריכת שום לא רק ממומחים בתחומים שונים של רפואה הוליסטית, אלא גם מרופאים ברפואה האלופתית.

חוקר השום הראשון שידוע לנו היה פרופ' וורטהיים (Wertheim ) שחקר את מרכיבי השום בשנת 1844. את מחקריו המשיך סמלר (А. Р. Semmler ) וכבר בשנת 1892 נודע ההרכב הכימי המדוייק של השום. בשנת 1944, קוויליטו, ביילי ובק (Cavillito, Bailey, Back ) גילו את סוד הריח והטעם של שום - אליצין - בעזרת שיטה מאד מיוחדת ומתוחכמת יחסית לזמנם. השום מכיל חלבונים, שומנים, פחמימות, די-סכרידים, β-קרוטן, ויטמיני B1, B2, B3, B5, B6, B7, B9, C ומינראלים: סלניום, מנגן, אבץ, נתרן, אשלגן, זרחן, גופרית, ברזל, סידן , מגנזיום, אלומיניום, גרמניום. כמו כן השום מכיל פירובט, סליציל, סיטוסטרול, חומצת קפה ((2E)-3-(3,4-dihydroxyphenyl)prop-2-enoic acid), חומצה כלורוגנית (Chlorogenic acid (CGA)), Diallyl disulfide)DADS), חומצה פרולית, אדנוזין, גרניאול, קמפפרול (Kaempferol),לינלול, חומצה אולאנולית, חומצה קומרינית, פלורוגלוצינול, חומצה פיטית, קברצטין, רוטין, אלילציסטאין, ספונינים, סטיגמאסטרול ופיטונצידים (האליצין שהזכרנו ואחרים). חתן פרס נובל פרופ' ארטורי וירטנן (Artturi Virtanen) יחד עם ד"ר גרנרוט (В. Granroth) וקבוצת חוקרים מהלסינקי עשו עבודה ענקית בחיפוש אחר חומרים פעילים בשום ובודדו מאות (!) תירכובות כימיות שהשום מכיל. וזה עוד לא הסוף. כך שאם אתם רוצים להנות מסגולותיו הרפואיות של שום אל תקנו כמוסות שמכילות חומר כזה או אחר, גם אם הוא מופק משום, אלא תאכלו את השום עצמו, כפשוטו.

עוד על השום ועל מזונות אחים ושימוש בהם ברפואה העממית ובקוסמטיקה טבעית - בספר החדש "קל להיות בריא" . תוכלו להזמין את הספר דרך צור קשר

    איך לשמור שום?
יש לשמור את השום במקום מאוורר היטב, יבש, חשוך, לא במקרר.

כל האמור הינו בגדר מידע בלבד ואינו מחליף ייעוץ/איבחון/טיפול מקצועי

כל הזכויות שמורות לד"ר יעל טוקצ'ינסקי ©