מינראלים הינם חומרים שנחוצים לגופינו לצורך תיפקוד נורמאלי, מכיוון שהם מהווים רכיב משמעותי בחלבונים, עצמות, אנזימים והורמונים. לדוגמא, הורמון בלוטת התריס מכיל יוד, בהורמון הלבלב נמצא אבץ, וההיפופיזה עשירה בברומיום. באופן כללי, המינרלים מהווים 4.5% מהמשקל הכללי של הגוף. 5/6 מתוכם הינם מינרלים המרכיבים את העצמות.

מינרלים אינם מהווים מקור לאנרגיה, אלא מבטיחים תקינות של תהליכים פיזיולוגיים בגוף. יונים של מינרלים שומרים על לחץ אוסמוטי, על רמת חומציות תקינה ועל איזון ותגובתיות תקינים ברקמות, כולל גם רקמת הדם. הם נחוצים לפעילות העצבים, קרישת דם, וכן תורמים להפרשה, ספיגה, חילוף של גזים ועוד. עודפי מינרלים מופרשים מהגוף או נאגרים במקומות שונים בגוף. לדוגמא, עודפי נתרן נאגרים בעור, עודף ברזל - בכבד ובשרירים, עודפי סידן וזרחן - בעצמות, עודף קליום - בשרירים וכו'. בעת הצורך ובמקרה של מחסור או חוסר אספקה מספקת של מינרלים לגוף, עודפי המינלים משתחררים ממקומות המאגר שלהם. למשל, בעת הריון, כשיש צורך מוגבר בסידן לצרכי גדילת העובר, הסידן מגויס מעצמות האם.

מחסור במינרלים גורם להפרעות בכל תהליכי הגוף ועד כדי גרימת מוות. לכן יש מקרים, בהם יש צורך בהוספת מינרלים חסרים. מצד שני, מינרלים עודפים שוקעים ברקמות וגורמים להפרעות בתהליכי הגוף. לפיכך, עודף מינרלים הוא מסוכן לא פחות מחוסר מינרלים. למשל, עודף נתרן גורם לעליית חום - תופעה הנקראת קדחת המלח. זאת ועוד, היחס בין מינרלים שונים חייב להישמר קבוע. זהו אחד הדברים ששוכחים אנשים המפרסמים את החלב כמקור טוב לסידן. היחס בין הסידן לזרחן בחלב איננו מאוזן, וכתוצאה מכך גורם להפרשת סידן מהגוף, ולא להעשרת הגוף בסידן. לאור המורכביות הללו, אל לו לאדם לקחת מינרלים על דעת עצמו, אלא בהמלצה ובליווי איש מקצוע בלבד.

המינרלים, שמרכיבים את החלק העיקרי של הפרוטופלסמה, נקראים מאקרואלמנטים. הם כוללים נתרן, סידן, זרחן וכד'. לעומתם, מינרלים הנמצאים בכמויות קטנות (פחות מאלפית האחוז) נקראים מיקרואלמנטים. אלו כוללים אבץ, קובלט, כרומיום, קופרום, ברום, יוד, כרום, פלור, ארסן, מוליבדניום, ברזל וכד'.

מיקרואלמנטים (אלמנטי קורנט) מצטברים ברקמות הגוף בצורה לא אחידה. לדוגמא, נחושת נאגרת בכבד ובמח העצמות; כרומיום, מנגן וברום נאגרים בהיפופיזיס; אבץ נאגר בבלוטות המין, היפופיזה ולבלב; ניקל - בלבלב; קדמיום - בכליות; סטרונציום - בעצמות וכד'.

אין חיים ללא מיקרואלמנטים. כמותם בגוף מיזערית, אך השפעתם ענקית, כי הם מהווים חלק מאנזימים, הורמונים וויטמינים. לדוגמא, נחושת הינו חלק מאנזימי חילוף חומרים של החלבונים ובקרבואנהידרזה; ברזל מהווה חלק מאנזימי הנשימה; כרומיום - חלק מטריפסין; קובלט מזרז את אנזימי השרירים; מנגן מזרז את הפוספטזה; יוד הוא חלק מהורמון של בלוטת התריס; נחושת - חלק מהורמון הלבלב; ברומיום - חלק מהורמון ההיפופיזה; קובלט - חלק מויטמין 12B; מנגן מפעיל את ויטמין 1B; כופר מפעיל את ויטמיני A, C, E, PP וויטמינים מקבוצת B...

חשיבותם של אלמנטי קורנט לא תתואר. לדוגמא, קובלט נחוץ להתפתחות העובר וליצירת תאי הדם. יש לו תפקיד גם בהתפתחות השרירים ובכמות ואיכות השיער. הנחושת חשובה לנשימה תאית ולפוריות. שני אלמנטי הקורנט המוזכרים נמצאים בעיקר בכבד.

להתפתחות, גדילה ותיפקוד רקמת העצמות ורקמת העצבים נחוצים נתריום, קליום, קלציום ובוספורוס. לגדילת העצמות ולפיריון נחוץ מנגן. ליצירת האריטרוציטים נחוצים ברזל ונחושת...

עקרונית, אפשר לקבל את כל המינרלים הנחוצים לגוף בתזונה מאוזנת. למשל, בפירות פטל יש הרבה מנגן; המישמש עשיר בנחושת. הרבה מאד קובלט, נחושת ואבץ נמצאים בתפוחי האדמה, בכל סוגי הכרובים, במיוחד בברוקולי, סלק, גזר, תרד, חלמון ביצה, בשר ודגים. חלק גדול מהמינרלים האלו נמצאים גם בכבד, אולם אינני ממליצה על אכילת כבד מאחר והוא גדוש ברעלים מסוכנים לגוף. מזונות עשירים במינרלים במיוחד הם חלמון ביצה וירקות.

הבעיה היא שבזמנינו הקרקע הרבה פעמים הידללה ואין בה מספיק מינרלים, וכתוצאה מכך גם כל מה שגדל עליה דל במינרלים. בנוסף לכך, באיזורים שונים יש כמות שונה של מינרלים במים ובאדמה. אין גם לשכוח שתזונה לא נכונה גורמת לחסרים גדולים במזינים שונים, כולל גם מינרלים.

אנטיביוטיקה מונעת ספיגת סידן, ברזל, מגנזיום ואשלגן. היא מסלקת מין הגוף נחושת, ברזל, מגנזיום ואבץ.

גם אספירין פוגע בסידן, ברזל, ואשלגן.

דוגמאות למינרלים:

לפניכם דוגמאות של הכמות היומית הנחוצה לאדם בוגר בריא, ממוצע של מינרלים שונים: סידן - 1 גר' (לנשים הרות ומניקות - 2- 4נשים הרות ומניקות - 2-ן מעצמות האם. הם משתחררים ממקומות המאגר שלהם.ות.חנו מקבלים יתר על המידה בגלל מנהג פסול, אך נפוץ ביותר ) , קליום 3 -5 גר', זרחן - כ-2 גר' , סולפור - 1 גר' , מגנזיום - 500-700 מ"ג. כמות הברזל היומית הנחוצה לגברים 0.9 - 1.2 מ"ג, לנשים- 1.2 - 2.5 ובעת היריון - 5 מ"ג.

הגוף זקוק לכ-20 גר' נתרן ביממה, אך מתוכם רק 1 -2.5 גר' מלח צריכים לבוא ממזון (בהתאם לרמת הפעילות הפיזית של האדם). אולם, בשל המנהג הפסול אך הנפוץ ביותר למלוח כל דבר, התזונה המערבית מכילה כ 3- 4 גר' מלח ביום. כתוצאה מכך, מאגרי המלח בגוף מגיעים ל-100- 120 גר'.



ברזל. מינרל זה נמצא במליסה, אצות ים, ירקות עליים, דגים, מוצרי חיטה מלאה, עדשים, חלמון ביצה ובמקורות רבים נוספים. מזונות המקשים על ספיגת ברזל: חלב ומוצריו, תרד, תה, קפה וסובין חיטה.

גוף בריא של אדם סופג כ-10% מהברזל, שהוא מקבל עם המזון.

הברזל מהווה רכיב במספר אנזימים וחלבונים בגוף, וכן חשוב לייצור אריטרוציטים (תאי דם אדומים).

במקרים של מחסור בברזל, מופיעות בעיות קוגניטיביות שונות, כגון בעיות קשב וריכוז, אפתיות, אדישות, עצבנות, והתעייפות מהירה.

אנשים רבים שלא סבלו מחוסר ברזל אף פעם, מתחילים לסבול מבעיה זו אחרי גיל 50- 55. יש מחלות, בהן אסור או לא מומלץ שימוש בברזל בצורת תוסף מזון מכל סוג. למשל, הפטיטיס או המוכרומטוזיס.

עודף ברזל גורם לשלשול דמי, בחילות קשות, קולפס, חיוורון, נשימה שטחית ובעיות דופק (חלש או מהיר מידי). במקרה של עודף ברזל השפתיים, כפות הידיים והציפורניים נהיים כחולים. עודף ברזל נמצא גם קשור לאי-ספיקת הלב ומחלות סרטן מסוימות.

יוד. מינרל זה נמצא בדגים, אצות ים, מלח ים, פיצוחים ועוד.

הוא נחוץ לפעילות בלוטת התריס, תפקוד תקין של תאים, בריאות העור, השיער והציפורניים.

מחסור ביוד גורם לבעיות גדילה וחוסר התפתחות בלוטות המין אצל ילדים, חוסר התפתחות קוגניטיבית, חירשות, אפתיה, איטיות בתנועות בגוף.

יש מחלות, בהם אסור שימוש ביוד כתוסף תזונה, למשל, מחלות כליה, רמות גבוהות של קליום בסרום, מיוטוניה מולדת ועוד. ויש תרופות עם קונטראינדיקציה ליוד. למשל, תרופות המכילות ליתיום.

בעודף יוד אדם סובל מאריתמיה, בלבול דעת, קשיי נשימה, צואה דמית, גרון נפוח.

נחושת.מינרל זה נמצא באבוקדו, בוטנים, צימוקים, דגים ובמיוחד בסלמון, שיבולת שועל, אגוזים, סויה, עדשים, תרד וירקות.

הוא נחוץ להתפתחות האריטרוציטים, לשמירה ושיחרור של ברזל, ליצור אנזימים המשתתפים בתהליכי הנשימה וכן אנזימים הנחוצים ליצירת מלנין, ליצירת רקמת חיבור, לתפקוד מערכת העצבים, חשוב לתיפקוד האינסולין, שמירה על מיילין, רכיב בסופר-אוקסיד-דיסמוטאז ועוד.

מחסור בנחושת גורם לאנמיה, ירידה בתפקוד מערכת החיסונית, יצירת קולגן פגום, דה-מינראליזציה של עצמות, נשירת שיער ובעיות בפיגמנטציה של העור.

ישנן מחלות בהן אסור להוסיף נחושת כתוסף, למשל, מחלת ווילסון.

יש אינטראקציה בין נחושת לויטמינים ומינרלים שונים. למשל, ויטמין C, אבץ, קדמיום ומוליבדן מקטינים את ספיגת הנחושת.

עודף בנחושת גורם לבחילות, הקאות, כאבי בטן, כאבי שרירים ואנמיה.

כל האמור, כמובן, הינו בגדר מידע בלבד. עם כל בעיה או שאלה יש לפנות לאיש מקצוע. אין לקחת מינראלים ביוזמה אישית.

עוד על וויטמינים, מינרלים וכל הקשור לתזונה - בספר החדש
"קל להיות בריא"

כל הזכויות שמורות לד"ר יעל טוקצ'ינסקי ©