האדם מגדל את הכרוב מימי קדם. בין המדענים שוררת מחלוקת לגבי מולדתו של הכרוב, והם עדיין לא הגיעו לכלל הסכמה. כבר במצרים העתיקה גידלו כרוב, ביוון וברומא העתיקה הכירו כבר 10 סוגים של כרוב. פיתגורס מאד העריך את הכרוב, גידל אותו ופיתח זנים חדשים. היום מכירים מאות זנים של כרוב ומגדלים את הכרוב בכל העולם, למעט אזורים מדבריים והקוטב.

הכרוב מכיל רק 25 קלוריות ל-100 גר' והאינדקס הגליקמי שלו נמוך. יש בו אשלגן, אבץ, מנגן, מגנזיום, ברזל, גופרית, כלור, יוד, סידן, זרחן, סלניום, נחושת, כרום, פלור, מוליבדניום, בורון, קובלט, ניקל, אלומיניום, ויטמיני C, K, A,6B, 1B, 5B, 9B, H, E, U ו-PP, כולין, מונו- ודי-סכרידים, אנזימים רבים (לקטאז, ליפאז, פרוטאז), פיטונצידים, פקטין, גיסטידין ואמילן.

מעניין לציין, שויטמין C נמצא בכרוב בצורת אסקורביגן - הצורה היציבה ביותר של ויטמין C. בזכות זה ויטמין ה-C שבכרוב לא מתפרק ונשמר יותר מאשר בכל פרי אחר. גם הכמות הכללית של ויטמין C מרשימה - פי 50 מאשר בתפוחי אדמה, למשל.

נמצא שפיטונצידים של הכרוב מעכבים התפתחות חיידקי שחפת, לסטפילוקוקים וחיידקים פתוגנים אחרים.

סגולותיו הרפואיות של הכרוב גם הן היו ידועות מימי קדם. קאטו (149-234Marcus Porcius Cato; לפה"ס) כתב בספרו "על החקלאות" שכרוב מרפא מחלות קיבה ומעיים, מחלות עיניים, מחלות פרקים, פצעים ונדודי שינה. הוא גם כתב :"אם כרוב לא עוזר לעבד, יש להרגו", הוא טען: "אם יש בך מחלה כלשהי, כרוב יוציא אותה מגופך", כי כרוב היה נחשב למטיב ביותר לבריאות האדם. רופאים רומיים נתנו כרוב לילדים חלשים לצורך חיזוק כללי. אבן סינא השתמש בכרוב לטיפול במחלת פרקינסון, טיפול בפצעים מוגלתיים ולמניעת הריון. דיוסקורידס (Πεδάνιος Διοσκορίδης; ‏ , 40-90) השתמש בכרוב לחיזוק עיניים וקול ולטיפול בגידולים. הוא גם טען שתערובת של מיץ כרוב עם יין עוזרת נגד הכשות של נחש צפע ונשיכות של כלב חולה כלבת. בספר רפואות רוסי מהמאה ה-IX כתוב שכרוב "פותח את הרחם, שובר ליחה, מעורר שתן". פיתגורס כתב: "כרוב שומר על חיוניות הרוח, על השמחה ועל מצב רוח רגוע".

כרוב מזרז את התהליכים המטבוליים של הגוף, בעל אפקט אנטי-דלקתי ומשכך כאבים, מחזק את כלי הדם, מונע היווצרות פלקים על דפנות כלי הדם. ברפואה העממית משתמשים במיץ כרוב לטיפול בפצעים מוגלתיים, חומציות גבוהה של הקיבה, גסטריטיס, עצירות, מחלות כבד. מיץ כרוב מוריד את רמות הסוכר בדם, מאזן את רמות הכולסטרול בדם, מוציא נוזלים שנאגרים בגוף. כרוב מומלץ לחולי גאוט, מחלה איסכמית של הלב, אבנים בכיס המרה ועודף משקל. מיץ כרוב שותים גם במקרים של הצטננות, איבוד קול, שיעול, ברונכיטיס, סטומטיטיס, שחפת.

עלי כרוב מניחים על פצעים וכן על מקומות הכאב במקרים של כאבי ראש, התקפי גאוט, מחלות פרקים וסכיאטיקה. עלי כרוב מבושלים בחלב (חלב ולא את שמוכרים בחנויות תחת שם זה) מניחים על אקזמה.


לא מומלץ
שימוש בכרוב טרי (אלא מבושל בלבד) במקרים של

  • פריסטלטיקה מוגברת של המעיים
  • נטייה להתכווצויות מעיים ו/או דרכי המרה
  • אוטם שריר הלב
  • סובלים מצרבת
  • גברים עם ספירת זרע נמוכה
  • אנשים עם בעיות הורמונאליות
אסור לאכול כרוב טרי

  • במקרים של מחלות דלקתיות של המעיים המלווים בשלשולים
  • במקרים של מחלות דלקתיות של הכליות
  • בתקופת שיקום לאחר ניתוחים בבית החזה או בבטן
  • כשיש שלשולים מכל סוג שהוא
  • לנשים מניקות
אסור לאכול כרוב כבוש במקרים של

  • מצב אקוטי של כיב קיבה/תריסריון
  • גסטריטיס אקוטי
  • פנקראטיטיס אקוטי
  • לחץ דם גבוה
  • בצקות
  • מחלות כליות למיניהם
  • חומציות יתר של הקיבה
לאנשים שסובלים מגזים כתוצאה מאכילת כרוב מומלץ לערבב את הכרוב עם תימין, לאכול כרוב מבושל או לשתות תה תימין לאחר אכילת הכרוב.

איך בוחרים כרוב

לוקחים את הכרוב בידיים ולוחצים משני הצדדים. אם צורתו השתנתה, סימן שהוא טרם בשל. כרוב כזה לא מתאים לכבישה וכמעט ולא מכיל ויטמינים.

משקל הכרוב אמור להיות לא פחות מקילו.

כשחותכים את הכרוב אמורים לראות צבע לבן. אם הצבע כהה, סימן שהכרוב אוחסן במשך יותר מידי זמן.

כרוב אמור להיות נטול ריח.

כרוב אמור להיות נטול כתמים כלשהם ו/או חתכים ופגמים אחרים.

לאחסן במקרר.

תוכלו לקרא יותר על הכרוב ועל סגולותיו הרפואיים, על שימושו ברפואה העממית ובקוסמטיקה טבעית, כמו גם על כל המזונות האחרות
בספר החדש
"קל להיות בריא"

כל האמור הינו בגדר מידע בלבד ואינו מחליף איבחון/ייעוץ/טיפול רפואי.



כל הזכויות שמורות לד"ר יעל טוקצ'ינסקי ©