כל מי שליטף כלב או חתול, מכיר את ההרגשה המיוחדת המלווה את התהליך. זה גם חיבה, גם רפיון, גם שלווה מיוחדת... זה גם החופש להיות עצמך בלי לחשוש שמא לא יבינו או לא יקבלו אותך. בעל חי אוהב את בעליו אהבה שלא תלויה בדבר, אהבת אמת. לא מעניין אותו מה המצב החברתי של בעליו ולא מצבו הכלכלי. הוא גם לא ידחה אותו מחמת אופיו או מצב רוחו. הם אוהבים אותנו פשוט בגלל שאנחנו קיימים ואנחנו כאן. 
     "האם קיים שי גדול מאהבת חתול?" – שאל פעם צ'רלז דיקנס.
     יותר מזה. לא זו בלבד שהם חברים שלנו, הם גם המרפאים שלנו. עוד בימי היפוקראטס היה ידוע, שהחתולים משפיעים בצורה חיובית על בריאות האדם. במאה ה-XII, הנזירה בנדיקטית, הילדהרדה פון בינגן (1098-1179), כתבה את סיפרה החשוב "פיזיקה" (1150-1158) ובו סיפרה על כוחות הריפוי של אבנים, מתכות, צמחים, דגים, ציפורים, זוחלים ונבראים אחרים. היא תיארה את השפעתם האנרגטית על הגוף ועל נפש האדם. היא דיברה על איחוד אנרגטי של כל הנבראים. 
     היום באירופה ובארה"ב קיים ומתפתח תחום טיפולי חדש יחסית, PET- THERAPY העוסק בטיפול באנשים בעזרת בעלי חיים שונים. התחום יוסד ע"י פסיכיאטר ילדים אמריקאי ד"ר לבינסון. היה לו כלב, שמידי פעם נוכח בטיפולים. ד"ר לבינסון שם לב לעובדה, שנוכחות הכלב בחדר הטיפולים תרמה רבות להצלחת הטיפול. למי שמכיר מקרוב חיות בית זה לא מחדש. בסין גידלו והחזיקו כלבים בצבא למטרת ריפוי חיילים: תפקידם היה ללקק את פצעי החיילים. בין היתר, כאן, כנראה, פעלה גם האנטיביוטיקה הטבעית שנמצאת ברוק. ידוע, שהמלכה הרוסית, יקטרינה השניה סבלה מארטרוזיס של הברכיים והשתמשה בשני כלבים קטנים לשיכוך כאבים. 
     רובנו שמענו או חווינו על עצמינו את השפעתם החיובית של חיות המחמד על מצב רוחנו, הרגשתנו הכללית, והקלה בסימפטומי מחלות שונות. אנשים רבים מספרים על כלבים וחתולים שריפאו אותם. יש לי מכרה, שסבלה מכיב בתריסריון והחתול שלה, גרפילד, שכב על מקום הכאבים יום-יום במשך שעה. הוא עשה את זה, גם כאשר כאביה פסקו. כאשר גרפילד שלה הפסיק את ה"טקס", האישה עשתה בדיקה חוזרת ומצאו שהכיב שלה נעלם כלא היה. היא ביטלה את הניתוח. רבים מספרים דברים דומים. אתם יכולים להאמין או לצחוק או כל מה שבאמצע, אבל היום ישנם כבר מחקרים מדעיים שמראים על ההשפעות החיוביות של חתולים על מחלות קרדיו-ולסקולריות, הפרעות נפשיות, הפרעות במערכת העצבים, תופעות לוואי של אוטם שריר הלב ושבץ וכן על ארטריטיס, ארטרוזיס וכאבים ממקור זיהומי. 
     יש הרבה עדויות לכך שחתולי רחוב באים לאנשים חולים ועוזבים אותם אחרי הבראתם. יש כאלה שטוענים, שריפוי אנשים זה חלק מייעודם של החתולים. לצערי, איני מתמצאת בעניין ייעוד חתולי, אבל מטופל אחד סיפר לי פעם מקרה שהדהים אותי מאד. יום אחד אשתו עלתה על הכיסא כדי לקחת דבר מה ממדף גבוה, הכיסא נשבר תחתיה וחתיכת עץ חדרה אל תוך כף רגלה, עברה דרכה ויצאה בצד השני של כף הרגל. האישה נותחה, התקינו לה כמה ברזלים בכף רגלה וכעבור הזמן המקובל שוחררה הביתה. האישה סבלה מכאבים עזים מאד ולא יכלה ללכת. 
     יום אחד, בעלה חזר מהסופר עמוס בשקיות וברגע שפתח את הדלת גור חתולים הסתנן אל תוך ביתו בין רגליו. בכלל לא היה ברור מה זה הגור הזה ומאיפה הוא הופיע. האיש ניסה לתפוס אותו כדי לסלקו, אך לשווא: החתול כאילו נמס באוויר: היה ואיננו. "לא נורא, - חשב האיש" – הוא עוד יצא ואז אני כבר אתפוס אותו ואזרוק. אפשר לחשוב, שחתולים, זה מה שחסר לי פה!" לא הוא ולא אשתו לא אהבו חתולים. באותו יום הוא לא ראה את החתול וחשב, שאולי הוא כבר ברח. למחרת, כשהוא חזר מהעבודה, הוא מצא את החתול מתלקק לאחר הארוחה. 
- אל תיגע בו, - אמרה אשתו, - לא תאמין: כל היום הוא שכב לי על הרגל, וכשהוא שוכב כך, כואב לי הרבה פחות! 
–ואם הוא ינשוך אותך? ואם הוא ישרוט אותך? – שאל בעלה, - את לבד בבית כל היום, מה תעשי? 
– אתה יודע מה, תמיד פחדתי מחתולים, ואני לא יודעת למה, אבל משום מה אני בטוחה, שהוא לא יעשה לי את זה. 
     בספק רב החתול נשאר לעוד יום "לתקופת ניסיון". הבעל המודאג התקשר מהעבודה כמה פעמים במשך היום, אך הכול היה בסדר. ויותר מזה, אשתו טענה, שגור החתולים הקטן שהגיע לביתם כל-כך במפתיע, משכך לה כאבים טוב יותר מכל התרופות. 
     האישה התחילה להשתקם מהר מאד. ואז קרה דבר מפתיע חדש. זמן קצר אחרי שפסקו לה הכאבים לחלוטין והיא החלה לתפקד כרגיל, החתול נעלם. הם חיפשו אותו ולא מצאו. האישה בכתה. בעלה, שלא האמין על עצמו כשיסכים להשאיר את החתול, בכה גם הוא. כשהוא סיפר לי את הסיפור הזה, הוא סיים באומרו: "את יודעת, אני חושב שהוא חי והכול בסדר איתו, פשוט הוא מטפל בחולה אחר". וזה כבר לא קשור לנושא, אבל אני לא יכולה להתאפק ולא לספר לכם, שאשתו לא מפחדת יותר מחתולים. 
 אז איך בעלי חיים עוזרים לאנשים בסבלם? קודם כל, עצם הנוכחות שלהם משפרת את מצב הרוח, תורמת לחשיבה חיובית ואצל אנשים בודדים יוצרת גם מוטיבציה לחיות. היום כבר הוכח שבמשפחות שיש בהם בעלי חיים הילדים בריאים יותר, יציבים יוצר רגשית ובעלי מערכת חיסונית חזקה יותר. נוכחות בעלי חיים בבית מונעת התפתחות אלרגיות מסוימות ואסטמה: יש מחקרים שמראים, שילדים שגדלים מגיל אפס בחברת בעלי חיים מפתחים חסינות לפרווה, אבקת פרחים ואבק הבית. חיות מחמד משפרות את אנרגיות הבית. הם גם עוזרות לרופאים ליצור קשר עם החולים שמסיבות אלה או אחרות מסרבים לתקשר עם הפסיכולוג או מומחה אחר. עוד בשנות ה-70 בארה"ב נעשו מחקרים שהראו על השפעה חיובית ביותר של בעלי חיים על אנשים מדוכאים. ב-70 מבתי האבות בהם לקשישים הרשו להחזיק בעל חי, אנשים שינו את אורח החיים שלהם, יצאו ממצב דכאוני, התחברו עם קשישים אחרים, שקודם לכן לא תקשרו עימם. נכון להיום באירופה ובארה"ב מטפלים בעזרת פט-טרפי בחולי דיכאון, אוטיזם, סינדרום דאון, הפרעות פעילות מוחית המלווה בתוקפנות או בתלות. בעלי חיים עוזרים לסובלים מנדודי שינה, לחץ דם גבוהה, אריטמייה ותוצאות לוואי של אוטם שריר הלב. הם גם מהווים גורם לטיפול מונע במקרים של לחץ דם גבוה ובמחלות עונתיות. בעלי הכלבים סובלים הרבה פחות מהיפודינמיה – מחלת המאה. מחקר סטטיסטי בשוויץ הראה, שבעלי החתולים פונים לרופאים 18% פחות מאנשים שאין להם חתולים. מחקר אנגלי מראה, שנוכחות חתול בבית מקטין ב-6% את הסבירות למקרה נוסף של אוטם שריר הלב. מחקר אמריקאי רב-שנים הראה, שחתול הינו התרופה הכי יעילה נגד לחץ דם גבוה: הם מורידים לחץ דם ומאזנים את הדופק. רופאים אמריקאים אומרים, שבעלי כלבים משתקמים הרבה יותר מהר אחרי מחלות קשות וניתוחים מאשר אנשים שאין להם כלבים. כתוצאה מכך, קמו חברות, שמגדלות כלבים לבתי אבות, מחלקות שיקומיות ובתי הסוהר. הבולטים מביניהם הם "Delta Society" ו-"Therapy Dogs International". 
     דגי אקווריום עוזרים מאד לאנשים הסובלים מדיכאון ומחלות נוירולוגיות. הם מטיבים גם עם כל שאר האנשים –חוץ מאנשים הסובלים מאסטמה ואלרגיות, כי מזון לדגים התגלה כחומר אלרגני חזק ביותר. 
     סוסים עוזרים מאד להורדת משקל, שיקום חולים אורטופדיים ומניעת עקרות בנשים. 
     תחום ה-Pet-therapy מתפתח מהר. כל שנה בתחום זה מתקיימים כנסים וסמינרים בינלאומיים ומקומיים בכל קצבות העולם. מצפים שבקרוב Pet-therapy יהפוך לתחום רגיל ברפואה, כמו כל תחום אחר.


כל הזכויות שמורות לד"ר יעל טוקצ'ינסקי