נשים רבות מאד סובלות בגיל המעבר. ראיתי נשים שלא ישנו לילות כלל - ובבוקר היו רצות לעבודה. ראיתי גם נשים שלא היו מסוגלות לתפקד כלל. ראיתי נשים שסבלו מהתקררויות ונוירולגיות שונות, כתוצאה מכך שהלכו כל הזמן רטובות מרוב זיעה. ראיתי נשים שסבלו כל-כך, עד שרצו למות, כי לא היה להן כבר כוח לסבל נוסף. שמעתי מהרבה נשים, שהרופא בקופת החולים אמר להן: "אין מה לעשות. רק סבלנות." וישנן הרבה נשים שהשלימו עם זה, שמקבלות את הסבל הזה כמשהו גורלי, שאין מה לעשות איתו אלא רק להיאזר בסבלנות ולחכות. אבל זה לא תמיד קל. לפעמים אף בלתי אפשרי. והרופא (לרוב גבר...) לפעמים אכזרי למדי.

בעיית גיל המעבר הינה בעיה נפוצה מאד: 11% מכלל אוכלוסית העולם הינן נשים בגיל המעבר! אבל יש מה לעשות, והרבה. אפשר וצריך לעזור לכל מי שסובלת בגיל המעבר. קיים מגוון שלם של שיטות בהן אפשר להיעזר.

גיל המעבר היא תקופה שבאה לאחר תקופה רפרודוקטיבית ולאחר המחזור האחרון. בתקופה זו נפסקת הפונקציה אובריאלית, בד בבד עם שינויים אנדוקריניים, פסיכולוגיים וסומטיים. זו היא תופעה טבעית שיש להשלים עמה. בחברות פרימיטיביות אישה שהווסת שלה נפסקה מתקבלת למועצות השולטות של השבט, ונחשבת לאחת מזקני השבט לכל דבר. זמן תחילת הבלות משתנה מאישה לאישה. כ-50% מהנשים מקבלות את הווסת האחרונה שלהן עד גיל 48, בקרב 99% מהנשים נפסקת הווסת עד גיל 56 (ראה תרשים). רוב הנשים מאבדות את יכולתן ללדת ילדים עד גיל ארבעים שלהן, ויכולות לצפות בוודאות שהווסתות שלהן תיפסקנה בסביבות שנות החמישים שלהן. מרשומות רפואיות מן המאה השישית לספירה עולה כי זה היה תמיד הגיל הממוצע של הפסקת הווסת.

הגיל שבו נפסקת הווסת הינו תורשתי. ווסת ראשונה מוקדמת פירושה ווסת אחרונה מאוחרת. אפשר להעריך מתי הווסת הולכת להיפסק על יד'י בדיקות דם הורמונליות או על יד'י בדיקה היסטולוגית של תאי הנרתיק.

גורמים עיקריים להקדמת גיל המעבר:

א. הפרעות אכילה

ב. פעילות גופנית מוגזמת, ספורט

ג. מחלות בשחלות (לבד או יחד עם הרחם). גם ניתוחים אחרים בחלל הבטן יכולים לגרום להפרעות בפעילות השחלות.

ד. הסרת שחלות בניתוח.

ה.PCO

ו.מחלות (סוכרת, היפוטריאוזיז, ראומטואיד ארטריטיס, לופוס)

ז.טיפולי סרטן: כימותרפיה, רדיותרפיה, טמוקסיפן (תרופה למניעת סרטן השד)

ח. תפקוד לקוי של בלוטת יותרת הכליה

ט גורם תורשתי

י.גורמים פסיכולוגיים (מתח)

יא. עישון. נמצא במחקר, ש- 30% מהנשים שמעשנות 20 סיגריות ביום במשך 4 שנים או יותר מגיעות לגיל המעבר מוקדם יותר. במחקר אחר נמצא, ש יותר מ-15% מהמקרים של גיל מעבר מוקדם קשור לעישון פסיבי.

יב. מצב סוציו-אקונומי ותרבותי. מחקר, שנעשה בשנות ה-80 בהודו הראה שגיל מעבר מוקדם יותר נפוץ באוכלוסיה במצב סוציו-אקונומי נמוך, ויותר שכיח בקרב תושבי הכפר מאשר אצל תושבי העיר.

בתקופת המעבר יש לציין שלושה שלבים:

1. Premenopause. הפאזה שלפני המנופאוזה. אצל רוב הנשים מתחילה בגיל 45-50, אף שיש נשים, אצלן מתחילה מוקדם יותר (לפני גיל 40 ) או מאוחר יותר (אחרי גיל 57). השלב מתחיל כשש שנים לפני הפסקת המחזור בפועל. בתקופה זו חלה ירידה בפעילות השחלות וברגישותן להורמוני המוח המפעילים אותן. הווסת הופכת לבלתי סדירה. רמות ההורמונים בדם משתנות כך שעקב הירידה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון מפריש המוח כמויות גבוהות של LH ו- FSHהשינויים ההורמונליים גוררים שינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. לעיתים הגוף מפצה על החסר ההורמונלי ע''י ניצול מאגריEstron שהוא נגזרת של טסטוסטרון ואגור בריקמת השומן. אסטרון הינו סוג של אסטרוגן אך פעילותו אינה מלאה. התסמין העיקרי הוא הפרעות שונות במחזור: מחזור נהיה יותר ארוך/קצר, הפרשות נהיות גדולות/קטנות מהרגיל. אצל כ-5% מנשים אין תסמינים אלה כלל, ומחזור נפסק פתואם ללא התרעה מוקדמת.



2. Menopause. הדימום הספונטני האחרון.

לא אמורים להיות הפרשות דמיות לאחר מזה. אם הינם מופיעים, זה יכול להיות תסמין מוקדם לגידול.

3. Postmenopause. נמשך בדרך כלל כ-4-6 שנים. מתחילה שנה אחרי המנופאוזה. תקופה זו מאופיינת ברמות גבוהות של LH ו- FSH, ורמות נמוכות של אסטרוגן ופרוגסטרון. בתקופה הזאת פעילות השחלות מסתיימת לחתוטין.

יש נשים שעוברות את התקופה ללא שיבושים או חוסר נוחות, בעוד שאחרות עלולות לחוות מגוון רחב של תסמינים. כיוון שההתנסות של כל אישה היא שונה, הרי שנחוצה עזרתו של המטפל כדי להרכיב טיפול אישי מתאים.

תסמינים:

- חוסר איזון ואזומוטורי ("גלי חום": 40% מהנשים מעל גיל 40 חוות גלי חום קלים ו-75%-80% מהנשים בתקופת המנופאוזה חוות גלי חום, מתוכם 30% - חמורים.)

גלי חום הינם תוצאה של רמות בלתי יציבות של אסטרוגנים, ש"מבלבלים" מערכת הטרמורגולציה של בגוף. זוהי גם סיבה להזעת יתר ואדמומיות עור הפנים.

במהלך גל החום טמפרטורת הגוף עולה עד 40 מעלות, זרימת הדם למוח יורדת ב-70%, גל חום משבש את הפעילות המוחית וגורם לשינויים ניווניים בדומה לתהליך בחולי אלצהיימר. נראה, שכדי שיופיעו גלי החום נחוצה רמה מסוימת של אסטרוגן בדם. התופעה הזאת נדירה בקרב נשים שטרם קיבלו את הווסת, וכמעט אינה מופיעה אחרי הפסקת הווסת. סף רמות האסטרוגן בדם הגורם להופעת גלי חום משתנה מאישה לאישה. נשים לוקות בגלי חום זמן ארוך מאד או מספר חודשים בלבד לפי קצב ירידת רמות האסטרוגן בדמן. (ראה תרשים)

בדרך כלל גלי חום נמשכים 5 שנים, אלא שישנן נשים שלא סובלות מהם כלל ויש כאלה, שגלי החום שלהן לא חולפים לעולם. גלי חום מלווים באדמומיות הפנים והרגשת עליה בחום הגוף. אם זה קורה בלילה, גלי חום קוטעים את השינה ובכך לא מאפשרים מנוחה איכותית.

לחוסר איזון ווזומוטורי קשורים גם סחרחרות, דופק לב מועץ והזעת יתר, מהם סובלו ת יותר ממחצית הנשים.

נוסף על כן, נשים עלולות לסבול מהתסמינים הבאים:

- אטרופיה של העור ושל אפיטליום אורוגניטלי;

- הקטנת בלוטות החלב

- אוסטיאופורוזיס.

- בעיות רגשיות: עצבנות, רגזנות, דכדוך, רגשות שלבדידות, אבל, ניכור.

- חוסר יציבות נפשית לסוגיה.

- הפרעות שינה;

- עליות בלחץ הדם;

- השמנה;

- הפרעות חילוף חומרים של מים ומלחים;

- ירידה בקצב חילוף חומרים;

- ירידה בספיגה במערכת העיכול וירידה בפריסטלטיקה, הגורמת לעצירות,

- דליות וטחורים;

- החלפת שריר בשומן;

- שינויים ברקמת החיבור, שמשפיעים על מצב העור;

- ירידה בתפקוד החושים (חוש טעם, מישוש, ראייה, שמיעה ועוד).

- ייתכנו גם דימומי רחם;

- נטייה להתעייף בקלות;

- התכווצות שרירים;

- הגברת סיכון למחלות לב,

- עייפות כרונית,

- בעיות בשלפוחית השתן כולל דליפת שתן,

- כפות ידיים ורגליים קרות,

- נשירת שיער ראש, שיעור פנים.

- ירידה בתפקודים נפשיים/מנטליים: ירידה בריכוז ויכולת למידה, החלשות הזיכרון, בעיות שינה; אצל 8-10% מכלל הנשים Menopauseמקבל צורה פתולוגית: גלי חום תכופים (עד 20 פעם ביממה ויותר), עלייה ניכרת בלחץ הדם, השמנה פתולוגית, דיכאון.

מתחילים להופיע תהליכים נווניים ברקמות ואיברים שונים. הם נהיים ניכרים מספר שנים אחרי הפסקת המחזור : יובש בנרתיק וכתוצאה מכך כאבים בזמן קיום יחסי מין; שינויים בשרירים וכתוצאה מכך בריכת שתן במאמץ פיזי, בזמן הצחוק, שיעול וכד'; יובש וחוסר אלסטיות של העור; נשירת שיער.

תסמיני גיל המעבר לטווח ארוך:

1. Osteoporosis

2. Cardiovascular diseases

3. זיהומים חוזרים בדרכי השתן: בתקופת הפוריות שומר האסטרוגן על חומציות הנרתיק ואינו מאפשר התרבות חיידקים. עם הירידה ברמות האסטרוגן חיידקים מתיישבים בנרתיק ובמקרים רבים עולים דרך השופכה לשלפוחית השתן וגורמים לזיהומים. בנוסף לכך, השופכה מושפעת מאסטרוגן ובהעדרו מאבדת את גמישותה, מתקצרת ונעשית פחות עמידה לזיהומים.

שכיכות התלונות על תופעות גיל המעבר מופיעות ב-50%-85% מכלל הנשים בגילאי 40-60 לפי התלונות הבאות:

30% - תלונות קלות

40% - תלונות בינוניות עד חמורות

25% - תלונות חמורות מאד

5% - אי מסוגלות לנהל חיים נורמליים

אצל 80% מהנשים הסבל העיקרי נגרם על יד'י גלי חום והזעה מוגברת.

אצל 50% מהנשים הסבל העיקרי נגרם על יד'י גלי חום ודופק מואץ.

בכל מקרה, תחזית בדרך כלל טובה.

תרפיה קונבנציונאלית

1. טיפול דרך קבלת אסטרוגנים (HRT - Hormone Replacement Therapy) מקל על גילויי חוסר האיזון הוואזומוטורי ("גלי חום"), מונע אטרופיה של העור ושל אפיטליום אורוגניטלי וגם נוגד אוסטופורוזיס (אבל גורם לשכיחות גבוהה יותר לסרטן השד והרחם). אלה הם תרופות על בסיס אסטרוגן לבד או בשילוב עם פרוגסטרון. אסטרוגן פועל במישרין על רצפטורים הממוקמים בתאי העצם וכך מונע איבוד מסת עצם. לאסטרוגן השפעה מיטיבה עם תסמיני גיל המעבר ובמשך זמן ממושך חשבו שבנוסף לזה הוא מגן גם מפני מחלות קרדיווסקולריות, אלא שהיום יש מחקרים שמוכיחים שדווקא ההפך הוא הנכון. הטיפול ההורמונלי מחייב שימוש ממושך (לפחות 7-10 שנים) ועם הפסקת הטיפול מואץ קצב איבוד העצם. קבלת מנות קטנות של אסטרוגנים באופן קבוע תחת השגחה רפואית מורידה עד למינימום סיכון התפתחות אדנוקרצינומה של אנדומטריום, טרומבואמבוליה ורידית והיפרטנזיה עורקית. לחולים שעברו היטרקטומיה נותנים אספלנית אסטרודרמאלית. פיזיותרפיה. כאשר יש גלי חום תכופים - טיפול בויטמיני B1,B6¬,C,PP.

בשנת 2002 התפרסמו בעיתון JAMA תוצאות ראשונות של מחקר רחב היקף של הNHLBI (National Heart, Lung and Blood Institute), שהיה אמור להימשך 8.5 שנים והופסק בשנת 1998 לאחר קצת יותר מ-5 שנים. המחקר, שהיה חלק מהWHI (Women's Health Initiative) ונערך בקרב 16608 נשים בגילאי 50-79, בדק את היתרונות מול הסכנות בטיפול משולב של אסטרוגן בפרוגסטרון. במהלכו התקבלו תוצאות המראות על עלייה של כ-80% בהתקפי לב, עלייה בסרטן השד, בשבץ מוחי, ביצירת קרישי דם ברגליים ובתסחיפים לריאות בהשוואה לקבוצת הביקורת. תוצאות אלו הביאו את החוקרים להחלטה על הפסקתו המיידית של המחקר, וכמו כן להצהרה כי נטילת אסטרוגן ופרוגסטרון יחד מסוכנת ביותר. בתגובה לתוצאות מחקר זה יצא FDA בהמלצות חדשות לגבי הטיפול ההורמונאלי החלופי, וקרא ליידע את המטופלות בכל הסיכונים האפשריים בטיפול הורמונאלי חלופי. FDA גם ציין כי מעולם לא המליץ על טיפול זה למניעת מחלות לב, אך במקרים מסוימים ממליץ לשקול שימוש לתקופה קצרה בטיפול זה למניעת גלי חום והזעות לילה.

מחקרים נוספים מצאו:

טיפול ב-HRT ממריץ התפתחות סרטן שד ורחם, מעלה סיכון למחלות לב, שבץ, קרישת דם ודמנציה.

מתן HRT בנשים אסימפטומטיות, גורם לירידה בתוחלת החיים.

מחקר נוסף ונרחב ביותר שעקב אחר 27,000 נשים אחרי גיל המעבר במשך 5 שנים מצא, שבקרב נשים מעל גיל 60 היה השימוש בהורמונים כרוך בתופעות לוואי שליליות אצל אישה אחת מתוך כל מאה נשים. מסקנת החוקרים הייתה, כי מומלץ לשקול מחדש את היתרונות של שימוש בהורמונים.

טיפול באסטרוגן אסור לנשים בקבוצת סיכון לסרטן השד, הרחם והשחלות כשהשילוב עם פרוגסטרון מונע סרטן שחלות. הטיפול ב-HRT עשוי להאריך את משך הדימום, וכן לגרום בחילות וצבירת נוזלים. בנוסף, נמצא כמעלה סיכון לטרומבוזיס. הטיפול גם לא מומלץ לנשים עם בעיות קרישת דם, מחלת לב כללית, מחלת כבד, מחלות אוטואימוניות.

2. טיפול בהורמון הקלציטונין - למניעת הידרדרות מסת העצם.

3. ביפוספונטים - קבוצת תרופות הפועלות ישירות ומדכאות את התאים הורסי העצם. במקרים של התדרדרות קשה במסת העצם.

4. Ca, ויטמין D - לטיפול באוסטיאופורוזיס.

לקרוא בנושא בהרחבה ולקבל טיפים נוספים - בספר "בריאות האישה בפואה המשלימה"

הספר אזל בחנויות הספרים ובהוצאה, אך עדיין ניתן להזמין אצל המחברת.



כל הזכויות שמורות לד"ר יעל טוקצ'ינסקי